שירה
אחרי התלבטויות רבות, החלטתי לפרסם כמה מהשירים שכתבתי עם השנים. אני אפרסם כאן רק את השירים שכתבתי בעברית, והם מעטים מאוד, אבל משום מה דווקא אותם אהבתי יותר. מעולם לא פירסמתי אותם בעבר, רק מפעם לפעם הקראתי אותם למישהו/י נבחר/ת. יש בהם פן אישי לאורך כמה שנים, חלקו אופטימי יותר, ברובו פחות. חשוב לציין, שאלו הם דברים שעברתי ויצאו מתוכי, אבל נכתבו לפני הרבה שנים. לצערי, אני כבר לא כל כך כותב ב-5 השנים האחרונות (אם בכל זאת יהיה משהו, אני כנראה אוסיף אותו לכאן, אחרי שאני אעכל אותו מספיק זמן).
—————————————————-
ישבנו שם
ישבנו שם.
רק היא, ואני והים.
והכוכבים.
הכל נדם.
כאילו נעצר הזמן.
כאילו לבד בעולם.
האושר חלחל לעצמותיי.
הגוף כולו הצטמרר.
ולא מקור.
אל מול הים,
הרגש גואה.
המחשבות זורמות,
בשטף בלתי ניתן לעצירה.
השקט המטריף שולט.
מקשה על הדיבור.
מאפשר רק נגיעה.
אבל הנגיעה –
עולם חדש. יפה. מדהים.
שכולו שלנו. רק שלנו.
————————————————-
הכל מושלם
למה כל זה קורה לי?
למה זה קורה לי שוב?
למה להתאהב?
הכל נשבר.
כשראיתי את המבט בעינייך
רציתי שהכל יהיה מושלם.
אבל הכל נשבר.
המבוכה התגברה על ההיגיון.
החיוך נדמה לצביטה,
צביטה כזו שמצמררת.
מזכירה נשכחות.
רציתי שהכל יהיה מושלם,
אבל הכל נשבר.
הסתחררתי.
הרגשתי שהעולם מסתובב,
וכל מה שראיתי בו -
היה אותך.
ישובה שם. מחייכת. צובטת.
ספק מרגישה אותי, ספק לא.
כל מה שרציתי הוא
שהכל יהיה מושלם.
אבל הכל נשבר. התנפץ.
נשארה רק התקווה.
התקווה שתזכרי, שרציתי שהכל
יהיה מושלם.
———————————————
לבד
לבד – לעולם לא אחיה.
תמיד ביחד. תמיד מוקף.
כמו טיפה במפל של מים.
כמו קנה סוף בים של קנים.
השמש – תמיד עליי תאיר,
ובצל – לעד לא אשהה.
רק המוות יביא את הבדידות
את הריקנות המוחלטת
השולטת בנפש.
רק המוות ישאיר אותי לבד
כמו ענן בשמים כחולים.
אם לבד אשאר – יבוא המוות,
מהיר, בלי כאב,
כעלה שמקומו ליפול בשלכת.
כי הפחד התמידי
של אדם ביחד
הוא הבדידות מהכל,
השקט המחריד.
————————————————-
מסיכה
שנים של מסיכה
שדבוקה לי לפנים
שנים של כאב
שיושב עמוק בפנים.
החור בנשמה
משחיר וגדל.
הלב סופר
את מה שחסר.
את השקר שמוצג
קשה לי לחשוף.
האמת רחוקה,
ולא רואה את הסוף.
האם הסוף באדמה?
ואם כן – אז מתי?
האם לחיות בחממה
ועד אז לספור את ימיי?
המסיכה כאן נשארת
ומבחוץ הצחוק בולט.
אך זוהי רק מסיכה
ובפנים השחור שולט.
השחור שמכתיב
ומחליט ומכאיב
הנשמה שבוחרת
את החלום המיטיב.
המסיכה זה אני
ואני לא המסיכה
אלא שחיי השתנו
והפכו לבריחה.
לבריחה אל החופש
אל האושר המדומה
אך לפעמים ורק לפעמים
נראה שזה לא משנה.
משהו קטן שעלה בי עכשיו, והחלטתי להוציא אותו מיידית, כי הוא בעיקר מדבר על ההרגשה שלי בצל הפיברו ועל שאלות של ההגדרה העצמית הלא פשוטה הזו שמשתנה בעקבות היכולות הפיסיות:
כאב על כף המאזניים
זו לא מחלה,
אני אומר לעצמי.
זה לא יגרום לי לצער.
זו רק הרגשה,
שחוזרת על עצמה,
חדה וחותכת כתער.
כי במה השתניתי מיום האתמול?
איפה מי שהייתי?
האם נותרו געגועים לאני הישן?
האם השתנה באמת ההוא האמיתי?
זה התחיל בפרץ קל, באני הישן,
שהלך ותפס את חלקו.
במהלכים נואשים, ניסיתי אני,
להחזיר את החדש אל חיקו.
עברה לה שנה, כמעט כבר שנתיים,
וגם מאז דברים השתנו.
כאילו פתאום עלה מחדש,
אני נוסף
על כף המאזניים.
זה יוצר בי בלבול,
מנסה להגדיר את עצמי שוב מחדש.
שינויים מודחקים, חזקים,
לא פשוטים, משנים את הכול ממש.
ועכשיו יש כאב, אבל איתו אני חי,
והוא לצידי מתקיים.
ויחד עם זה, מנסה לתפקד,
לא לתת לו ממש לאיים.
כשהפחד עולה,
מנסה להרים את ראשו,
מקבל הוא מכה קטנה.
כי מפעם לפעם
צריך להזכיר לו,
שהכול בשליטה מלאה.
והנה עוד אחד שיצא רק אתמול תחת עטי:
המבט והריח
המבט העמוק בעינייך,
הריח שנשאר לי ממך.
שניהם מלווים אותי ביום ובליל,
עוטפים, מעלים בחלום את דמותך.
אני מקשיב להלמות ליבך,
ומקווה שהם עומדים בקצב,
כי אצלי הלב קצת רץ,
קצת מכווץ.
לא בדיוק מכוון עדיין ללב שלך,
אבל יודע.
הוא יודע שאת הריח הזה,
הוא לא רוצה להחליף.
אין תבלין שישווה לו בעולם כולו.
את המבט החודר, המלא הזה,
הוא רוצה לראות שוב ושוב.
אני עוד לא ממש מכיר אותך,
אבל הלב אומר לא לברוח.
כאילו הוא היה שם שנים,
מחכה להזדמנות הזו - לפרוח.
הלב הזה כבר ידע פגיעה,
אבל לא מוכן לוותר.
יש בו אמת, ויש בו גאווה,
אבל קצת פחד שוב להישבר.
ועדיין הוא חזק, מחייך ואופטימי,
בעיקר כשהוא מרגיש בצמרמורת.
כי המבט העמוק והריח ממך,
נשמרים בו מכל משמורת.
שירים מדהימים!!
גיא: תודה.. את השיר הזה כתבתי בזכותך.
את זה כתבתי לפני חודש בערך, ואם הייתי יודע שזה יתגשם כל כך מהר, הייתי כותב אותו לפני הרבה יותר זמן:
לב מחפש בית חם
לב מחפש בית חם
לב מחפש אהבה.
הוא מרגיש את החום,
ויש בו פחד למכביר.
לב מחפש בית חם,
מחפש חיבוק ולטיפה.
את האור שהוא מקרין
הוא מאיר רק עלייך.
ביד רועדת אני מגיש את ליבי,
מגיש בשלמות, ללא ספק.
על כוכב של בדידות,
למוד פגיעות,
לב מחפש אהבה.
הוא רוצה להתמלא מחדש,
רוצה לסתום את החלל שנפער.
הוא מוכן להסתכן בשביל סיכוי קטן,
שימצא את אשר חיפש.
לב מחפש בית חם,
מרגיש לא בטוח ממש,
התחלה חדשה מרגשת אותו,
כאילו העבר לא היה.
התראי את הלב המוגש לפנייך?
התחבקי ותאמצי אותו קרוב?
לב מחפש בית חם,
ומקווה. רק לטוב.
איך הלב היקר הזה מחפש בית - אם הוא בעצמו הבית?
השירים שלך הכי יפים בעולם!